צחוק הגורל ששופטת הנוער גלית מואר ויגוצקי שרגילה לנהל תביעות נוער במחשכים ובדלתיים סגורות, לפתע היא מפיצה לכל העולם את התביעות האישיות שלה בבתי המשפט האזרחיים הפתוחים. לפתע גלית צריכה להגיש תובענה בדלתיים פתוחות על רטיבות בפנטהאוז שלה בשכונת המשתלה, רח' וילנסקי 6 דירה 12 בצפון תל-אביב. נו שויין. עכשיו ויגוצקי כמו כולנו צריכה להתמודד עם כלל הבסיס: בית המשפט הוא פומבי, והדלתיים פתוחות לכל דיכפין לבוא, לראות, להציץ ולהתרשם. השופטת תבעה, השופטת הפיצה את תלונותיה שרטוב לה בפנטהאוז בשכונת המשתלה בת"א, ולכן אין לה להלין אלא על עצמה. האם באמת רטוב לה או לא רטוב לה? ישפוט הציבור. אין כמו אור השמש לחיטוי החטאים.
טוב תעשה שופטת זו אם תפסיק להציק לבעלי הדין החפצים לעשות כמוה ולפרסם תביעותיהם בציבור בדלתיים פתוחות. מדוע לגלית מור ויגוצקי קיימת זכות לנהל תובענותיה בדלתיים פתוחות, ואילו ההורים שנכנסים לאולמה לא יכולים אפילו לצייץ על מה שהיא מעוללת להם? על הניתוקים של הורים וילדיהם שהיא מעוללת? על ההשתפלות שלה בפני קרציות הרווחה? על הילדים שהיא שולחת למוסדות חינוך לזנות ונרקומניה במימונו של השר חיים כץ?
פה זה לא אמור להיות דיקטטוטרה של מיוחסים. תבעת? הדלתיים פתוחות? תתמודדי. אילולא הייתה ויגוצקי הורסת חיי ילדים מסכנים היינו שוקלים את חופש הציבור לדעת מול הזכות לפרטיות של ויגוצקי, אם בכלל, אבל מכיוון שאהרון ברק אמר שנר לרגליו הוא הפרסום, אז יש לכבד את דבריו.
גלית מור ויגוצקי נגד אנגל ג'נרל דיבלופרס ביהמ"ש מחוזי חיפה ה"פ 52659-07-10, קובץ pdf
